CICLE CLOSE סגירת מעגל

אומנם ביהדות האשה היא מעל המזלות, אך, כל התכונות של המזלות מתקיימות בה. אני בת מזל עקרב, שזה המזל של חודש חשוון. החודש השני בשנה העברית והיחיד שאין בו לא חגים, לא מועדים, לא צומות ולא שום אירועים בלוח השנה העברי. – פרט לראש חודש וליום ההילולה של רחל אמנו שנפטרה מן העולם בי"א בחשוון. – אני נולדתי בט' לחשוון.

מה שמעניין אצל מזל עקרב, הוא העובדה שעקרבים פעילים בלילה ויותר רדומים ביום, כמו החיה עקרב ככה גם המזל האסטרולוגי שלו. העקרב מתאפיין בעוקצניות, כריזמטיות, קנאה, משיכה לטאבו (כל מה שאסור , כולל דברים רוחניים כמו סיאנס, קריאה בקלפי טארוט, כישופים ועוד).

אחד הסוגים הנפוצים של מזל עקרב, שהוא גם הסוג שלי; זה העקרב שעוקץ את עצמו; מרוב פחד להיפגע ובכדי שאחרים לא יפגעו בו – העקרב עוקץ את עצמו.

– זו התנהגות אופיינית להגנה מפי טורפים לרצוח את עצמו לפני שירצחו אותו – כמו שהיה במצדה, שאלעזר בן-יאיר והיהודים תחתיו הרעילו אחד את השנייה כדי שהרומאים לא ירצחו אותם – השאירו רק שתי נשים ושני ילדים לספר את ההתרחשויות.

עוד דבר שמאפיין את מזל עקרב הוא רגישות יתר ועוקצנות: לכן, מפריע לי דיבורים של אנשים וכשקט מידיי. דיבורים של אנשים מפריעים לשלווה הנפשית שלי, בעיקר כשאני רוצה שקט ולחשוב. כששקט מידיי, אני מתחילה להילחץ, מה כבר מתכננים נגדי, וגם יש הרגשה של כל מיני שדים, מלאכי חבלה ודברים שמימיים אחרים, . או נשמה של מישהו שיש לו עניין לא פטור בגלגול הזה. – זה גם מוביל את החרדה מפני צל לא ידוע של משהו, יש הרגשה של בנאדם או של רוח שבאה להזיק לי.

כל אלה, גורמים לי לחשוב יותר מידיי – מה שעושה אותי רעבה ולחוצה, ובאופן קבוע ובלתי נשלט – אני אוכלת ושותה באמצע הלילה. – דבר שהתחיל כתופעה פתאומית, המשיך להרגל והיום זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי.

אני לא יכולה לישון ולהתחבר למקום אליו הנשמה שייכת, כשיש עניינים גשמיים שלא נותנים לנשמה להשתחרר. הרצון להיות בעולם הרוחני, הלא חומרי – מתנגש עם התאוות של הבשר- הגוף – בעולם החומרי – שנקרא העולם הגשמי.

אני מנהלת מלחמת עולם עם עצמי. לא משנה איזה צד מנצח, תמיד יש גם ניצחון וגם הפסד. זו מלחמה שמתנהלת אצלי , מאז שאני זוכרת את עצמי – ואין לה סוף. מנסה להיות חזקה ולא לקרוס. אני מרגישה כמו מריונטה מעל בור ללא תחתית, שעוד שניה החוט האחרון, שלא נקרע – עומד להיקרע. או כמו מישהי שעומדת על בולען; למראית עין – נראה שזו קרקע יציבה – אך, למעשה כל רקע עלולה להיות רעידת אדמה, שתקרע את האדמה ותפיל אותי לתהום.

- כל החיים האלה מרגישים לי כמו אשליה, חלום, סיוט – מקום שאני לא באמת אמורה להיות בו. מרגישה שאין לי איך ואיפה לממש את הפוטנציאל שבי.

כבר לא יודעת איך להסביר שמאוד חשוב, שיבחרו בי ויראו לי שחושבים עליי דברים טובים. לא מתאים להתעלם ממני כאילו אני אויר. – בכל מקום יש יותר טובים ממני ויש כאלה שבוחרים אותם על פניי, לא משנה אם זה נציגים של ועדה מסוימת או בחירות למועצת תלמידים, או בתור אחת שתרקוד/תנגן סולו או תפקיד ראשי בהצגה.

מה לא טוב אצלי שאני לא נבחרתי? מה כל כך חשוב לא לבחור בי? מה כל כך חשוב להעדיף אחרים על פניי?! והפחד הכי גדול שלי – שלא אהיה המצטיינת של התואר. גם כשלא מקבלים אותי למקום מסויים, זה מערער אותי.

- הכל מחזיר אותי לטראומה הנפשית והפיזית של החרם החברתי, ההצקות והבריונות אי שם ב-2010, כשהייתי בכיתה ד. ואולי גם בכיתה ג'.

- נכון היום אני יודעת, שזה התחיל ממני, כי לא אהבתי את זה שאני כבדת השמיעה היחידה בבית הספר , ואת זה שאני נראית שונה מאמא שלי..

אומנם עבר הרבה זמן, והתחלתי לטפל בזה רק אחרי עשור. אך , עדיין אפילו שזו רק צלקת ישנה מהעבר, והפצע הפתוח כבר סגור– זה לא ייעלם.

מרוב שזה בנאלי ומובן-מאליו שלא תביני ולא תבין, אני אפילו לא טורחת להרחיב, להסביר, לפרט ולנמק.

דבר אחד כן חשוב לי מאוד לומר: אל תיקחו אותי כמובן מאליו, אל תורידו מהערך העצמי שלי. הגיוני שאף אחד לא מכיר אותי, כי החומות והגדרות שסביבי נועדו להגן עליי מפני העולם הזה

מה שמעניין, זה הסמל של מזל עקרב – אות m קטנה באנגלית, שבקצה הימני שלה יש מעין חץ – והיא גם קשורה לשם השני, שאני רוצה להוסיף לשם שלי : מוריה (גם זה סיפור ארוך בפני עצמו) – ומתקשרת למה שכתבתי בתרגיל של סוף דצמבר – על מה זה אבא בשבילי.

אצלי, הכל מתחברת להכול. כל הילדות שלי מתועדת בכתב שאני כתבתי. בעבר הייתי כותבת יומנים אישיים, עד שעברתי לבלוג. הכל נמצא בבלוג עד שהחלטתי לסיים אותו עם יום ההולדת ה-25 שלי, בתוספת קטעים משמעותיים שעברתי מאז עד היום, שאני בת 27 (לא מאמינה שהזמן טס).

כל מי שבאמת מכיר/ה אותי, יודע/ת , שאני מאוד רגישה ונפגעת מהר ובקלות, מאוד קשה לי לא לקחת ללב ובאופן אישי. בגלל כל הטראומות והחוויות הלא טובות שעברתי בחיים; אני חשדנית ואף פחדנית. אפילו שלרוב אני פסימית, כשטוב לי אני אישה אחרת- נעימה ומשוחררת יותר.

תמיד חיפשתי סיבה להתבלט, לא בגלל האגוצנטריות שלי –אלא כי רציתי להוכיח לעצמי שיש בי דברים טובים, שאני לא מיותרת בעולם הזה ושיש משהו שאני וטובה בו. – מה הבעיה שצצה לי כל הזמן? – שלא משנה מה אני מוצאת תמיד יש מיהו יותר טוב/ה ויותר מוכשר/ת ממני.

ואז הבנתי, אני הכי טובה בלהיות אני עצמי. ככה גם אני סוף-סוף טובה ומנצחת – כי אם אני מתחרה בעצמי ומשווה את עצמי למי שהייתי בעבר, אז יש לי בהווה יתרון על העבר; את העבר אי-אפשר לשנות, את ההווה כן. וככה, אפשר להשפיע על העתיד.

יותר מזה – לנצח את העבר זה: ללמוד ממנו, "לסגור מעגלים ופינות", וכמובן לא לתת לו להשפיע על ההווה. לקח לי יותר מעשור, לעשות את זה. אומנם, נשארו שאריות וכתמים; אך, זה משהו שאני מצליחה להתגבר עליו בזמן קצר יחסית.

אני תמיד אוהבת לזרום עם הכתיבה, לא לחשוב יותר מידיי, ככה זו תהיה כתיבה אמיתית הכוללת רגשות ומחשבות ובלי מעצורים; מאיך הקוראים והקוראות יגיבו ומה יחשבו. מאז שאני זוכרת את עצמי, אני אוהבת לקרוא ולכתוב. הייתי פעם תולעת ספרים. הכי כיף זה לכתוב לעצמי, זו תרפיה מושלמת ובריאה יותר מכל תרופה ופסיכולוג (פסיכולוגים לא מבינים אותי עד הסוף – לא משנה הסיבה..). וזו אחת הסיבות שהחלטתי לכתוב בלוג, יש לי אתר שהוא גם גלריה אומנותית, גם בלוג והכי חשוב – סגירת מעגל מושלמת – כל מה שרציתי וציפיתי שיקרה שאחרים יעשו, עשיתי בעצמי. https://krozmoriyah.wixsite.com/mysite

Although in Judaism the woman is above the zodiac signs, but all the features of the zodiac signs exist in her. I am a lucky Scorpio, which is the luck of the month of Cheshvan. The second month of the Hebrew year and the only one that has no holidays, no holidays, no fasts and no events in the Hebrew calendar. – Except for Rosh Chodesh and the day of the revelation of Rachel our mother, who passed away on the 11th of Cheshvan. – I was born on the 9th of Cheshvan.

What is interesting about Scorpio, is the fact that scorpions are active at night and more dormant by day, like the beast Scorpio so is its astrological sign. The scorpion is characterized by pricklyness, charismaticism, jealousy, attraction to the taboo (everything that is forbidden , including spiritual things like séance, tarot card reading, spells and more).

One of the most common types of Scorpio, which is also my type; It is the scorpion that stings itself; Because he's afraid of getting hurt and so that others don't hurt him, the scorpion stings itself.

– This is typical behavior for protection from predators to murder himself before they murder him – as it was in Masada, where Elazar ben Yair and the Jews under him poisoned each other so that the Romans would not murder them – leaving only two women and two children to tell the events.

Another thing that characterizes Scorpio is hypersensitivity and stinginess: therefore, I am disturbed by people's speech and too quiet. People's talk disturbs my peace of mind, especially when I want quiet and thinking. When it's too quiet, I start to get nervous, what's already going on against me, and there's also the feeling of all kinds of demons, sabotage angels and other heavenly things. Or the soul of someone who has an unresolved interest in this incarnation. – It also leads to the anxiety of an unknown shadow of something, there is a feeling of being a person or of a spirit that comes to harm me.

All of this makes me think too much – which makes me hungry and stressed, and regularly and uncontrollably – I eat and drink in the middle of the night. – Something that began as a sudden phenomenon, continued into a habit and today it is an integral part of my life.

I can't sleep and connect to where the soul belongs, when there are worldly matters that don't let the soul go free. The desire to be in the spiritual, non-material world clashes with the lust of the flesh – the body – in the material world – called the physical world.

I'm waging a world war with myself. No matter which side wins, there is always both victory and loss. This is a war that has been going on for me, ever since I can remember, and it has no end. Trying to be strong and not crash. I feel like a marionette over a bottomless pit, that in a second the last thread, which hasn't been torn – is about to be torn. Or like someone standing on a sinkhole; On the face of it – it seems to be stable ground – but, in fact, any background could be an earthquake, which would tear the earth apart and plunge me into the abyss.

- All this life feels like an illusion, a dream, a nightmare – a place I'm not really supposed to be. I feel that I have no way and nowhere to realize my potential.

I no longer know how to explain that it's very important, that they choose me and show me that good things are thought of me. It is not appropriate to ignore me as if I am air. – Everywhere there are better than me and there are those who choose them over me, no matter if it's representatives of a particular committee or student council elections, or as someone who will dance/play a solo or a lead role in a play.

What's wrong with me that I wasn't elected? What is so important not to choose me? What is so important to prefer others over me?! And my biggest fear is that I won't be the best of the title. Even when I'm not accepted to a certain place, it undermines me.